"עכשיו שוב שקיעה, אלא אני לבדי בה חותר אל החוף.
נסחף יחידי עם זרמי השמש, עם זרמי המכאוב"
בשורות הנוקבות והמהפנטות הללו של המשורר גבריאל פרייל היה לי קשה להזכר.
קראתי אותן פעם בספר "וזרח השמש ובא השמש" לזכרו של ליאור יונתן ומאז התקשתי לשחזר אותן ואת מיקומו של הספר.
ניסיתי לשווא להעלות אותן מן האינטרנט עם שלל הקומבינציות האפשרויות בעברית באנגלית וביידיש.
הפתיע אותי שנכשלתי, שהרי האינטרנט הוא מקור בלתי נגמר של ידע.
נו טוב, לפחות הפעם אם מישהו יחפש אותן הוא ימצא.
עבר הרבה זמן מאז כתבתי כאן לאחרונה, נראה לי כמו נצח. עבורי, לעיין בפרסומים הישנים שלי מלפני שנתיים או שלוש,
או בתכתובות הישנות שלי ממסנג'ר (כן! מסנג'ר, פעם הייתה תוכנה כזאת) זה כמו לרגל אחרי אדם שונה לחלוטין ולנסות לתהות על קנקנו...
ובכן, אין טעם לדבר עליו מילים לא יפות, כי בדבר אחד הוא לפחות צדק:
זה כיף לכתוב ככה למגירה ולהביע את עצמך באיזה בלוג הזוי!
נשתמע בהמשך?
No comments:
Post a Comment